החלטה בתיק הפ"ב 4598-02-13 - פסקדין

1.         לפני בקשה לסילוק על הסף של בקשה לאישור פסק בורר.

המבקשים ביקשו ,ליתר זהירות ,להאריך להם את המועד להגשת בקשה לביטול פסק בורר או בקשת רשות ערעור לבית משפט זה על פסק הבורר, על מנת שאם יימצא כי אין לסלק את הבקשה לאישור על הסף, אזי לא ייווצר מצב שבו חלף המועד להגשת בקשות אלו מטעמם על פי המועדים שנקבעו בחוק הבוררות התשכ"ח - 1968 (להלן: " חוק הבוררות").

            המשיבה (להלן: " וידד") ביקשה לחייב את המבקשים בהפקדת ערובה בהתאם לסעיף 29 (א) לחוק  הבוררות.

2.         וידד הגישה ביום 4/2/13 בקשה לאישור פסק בורר.

עסקינן בפסק של הבורר עו"ד אליעזר פני גיל מיום 3/2/13 אשר סיים את ההתנהלות במסגרת הבוררות וכן בקשה לאשר פסק ביניים של הבורר מיום 19/12/12.

פסק הדין  מיום 4/2/13 ניתן לאחר מספר החלטות ביניים כאשר במסגרת הפ"ב 54670-05-12 אושר פסק הבורר - החלטה מיום 10/5/12.

3.         בבקשה לסילוק על הסף טוענים המבקשים, כי בית משפט צריך לסלק על הסף את הבקשה לאישור פסק בורר (להלן: " הבקשה לאישור") כיוון שאין בפנינו "פסק בוררות" כמשמעותו בחוק הבוררות, זאת כיוון שעל פי הסכם הבוררות שבין הצדדים נקבע, כי לצדדים קיימת זכות ערעור.

            כיוון שכך, הרי פסק הבורר אינו סופי ואין כל אפשרות לאשרו.

המבקשים ציינו, כי ביום 17/1/13 הם הודיעו לוידד, כי בכוונתם לממש את זכות הערעור בפני בורר וזאת בהתאם לסעיף 21 א' לחוק הבוררות ובתוך הזמן הקבוע לכך בדין.

כיוון שבא כוח וידד לא השיב לפניה בנוגע לזהות הבורר בערעור, הגישו המבקשים ביום 21/1/13 בקשה ליו"ר ועד מחוז תל אביב על מנת שימנה בורר בערעור.

לאחר מכן, התברר כי עמדת וידד היא כי לא קיימת זכות ערעור בפני בורר אלא  לטענתה, ההסכמה היתה ,כביכול ,לרשות ערעור בהתאם לסעיף 29 ב' לחוק  הבוררות בפני בית משפט.

המבקשים טענו, כי ההסכמה היתה לזכות ערעור בפני בורר כקבוע בסעיף 21 א' לחוק.

כיוון שכך, הרי אין מדובר בפסק דין שבית משפט יכול לאשרו.

4.         מר ליאור שליו כתב בתצהירו התומך בבקשה, כי הסכמת הצדדים בהתאם להסכם הבוררות, היתה הסכמה לעניין זכות ערעור בפני בורר.

זכות ולא רשות ואין ספק כי כוונת הצדדים היתה לערעור בזכות.

הדרך היחידה הקבועה בחוק לערעור בזכות היא בפני בורר.

5.         וידד טענה בתגובתה, כי דין הבקשה לסילוק על הסף להידחות.

כאשר נקבע בהסכם הבוררות, כי תהיה זכות ערעור, לא היה מדובר בהסכמה למנות בורר כערכאת ערעור אלא נכתב בכתב יד בסעיף 4 להסכם הבוררות, כי הבורר יהיה חייב לנמק את פסק הבוררות ולצדדים תהיה זכות ערעור, על מנת שניתן יהיה לעשות שימוש בסעיף 29 ב' לחוק הבוררות.

זאת כיוון, שאם הבוררות אינה מתועדת בפרוטוקול והבורר לא מנמק את פסק הבוררות, אזי  אין אפשרות לפעול בדרך שנקבעה בסעיף 29 ב' לחוק הבוררות.